גזר דין בתיק ת"פ 25373-08-12

1.         התוצאה היא שהעונש ההולם את אלימותו כלפי אשתו מחייב מאסר מאחורי סורג ובריח לשלש שנים וחצי.

הרקע

2.         הנאשם, יליד 1952, הורשע, לאחר הוכחות, בעובדות כתב אישום המחזיק 8 אישומים בעבירות הבאות כלפי אשתו: א. תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיפים 382(ב)(2) ו- 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק") ב-4 מקרים; ב. תקיפה סתם בנסיבות מחמירות של בת זוג לפי סעיפים 382(ב)(1) ו-379 לחוק בריבוי אירועים; ג. איומים לפי סעיף 192 לחוק בריבוי אירועים.;

3.         ניתנה הכרעת דין מפורטת, המתארת כיצד בתא משפחתי מורכב ומיוחד, נהג הנאשם להכותה, לאיים עליה ולהשפילה באכזריות במשך כ-4 שנים. תמצית עובדות האישומים שהוכחו היא כדלהלן: א. תמצית אישום 1 היא שביום 22.8.12 תפסה בשתי ידיו בפניה, הצמידה לקיר, וחדל כשביקשה רחמיו; ב. תמצית אישום 2 היא שביום 21.8.12 הלם באגרוף בסנטרה וגרם לאודם ונפיחות בשפה התחתונה; ג. תמצית אישום 3 היא שביום 16.8.12 איים עליה באופן המבהיר שלא תימלט מפניו משאמר: "מה יקרה לי אם אני ירביץ לך עם המקל, אני יחתוך אותך לחתיכות עם המקל, ואני ילך לבית הסוהר שאת הרגלת אותי אליו, המשטרה והעובדת הסוציאלית לא יצילו אותך לאן שתלכי אני ישיג אותך, את לא תברחי ממני גם אם השמים והארץ יפגשו אין לך לאן ללכת". לאחר שאיים, הכה במקל  מברזל וגרם לסימנים כחולים בירכה השמאלית; ד. תמצית אישום 4 היא שהנאשם נשך אותה בכתפה וגרם לסימני נשיכה; ה. תמצית אישום 6 היא שהשליך מכונית צעצוע קשיחה לראשה, גרם לפצע פתוח זב דם שחייב טיפול רפואי בבית חולים; ו. תמצית אישום 7 היא שהפילה, ודרך על רגליה, עד שהטילה מימיה במכנסיה. על כך אמר: "למה עשית פיפי? תקומי" והיא נותרת לנקות את השתן לאחר שחדל ממעשיו; ז. תמצית אישום 8 היא שנהג כלפיה באלימות שהגיעה לריבוי תקיפות סתם, במשך כ-4 שנים מאז אוגוסט 2008 עד אוגוסט 2012; ח. תמצית אישום 9 היא שנהג לאיים עליה שיהרגה במשך אותה תקופה של כ-4 שנים, לבל תחשוף "סוד משפחתי " שהנאשם טרח מאד להסתיר. בנסיבות אלה היא חיה בפחד מוות בצל אימתו. כשהמשטרה הוזעקה ולא על ידה נמלטה למעון לנשים מוכות.

4.         בעברו רישום פלילי, עקב עבירות אלימות כלפי ילדיו הקטינים וגזר הדין בת.פ. (ראשל"צ) 2556/06 מדינת ישראל נגד מ. מ. (31.1.07) (להלן: " ת.פ 2556/06") כלל שני מאסרים מותנים בני הפעלה שכשלו מלהרתיעו: א. מאסר על תנאי לתקופה משמעותית של 12 חודשים גם בגין עבירות אלימות כנגד הגוף, או עבירה של התעללות בקטין או בחסר ישע; ב. מאסר ע"ת  ל-6 חודשים בגין עבירת איומים אז הורשע בהתעללות בקטין חסר ישע לפי סעיף 368 ג לחוק  וריצה מאסר בפועל. הרשעתו בעבירות כלפי אשתו כמובן שמפרה את התנאי.

העתירות ותמצית הטיעונים לעונש 

5.         אין מחלוקת, שסוג העונש המתאים, הוא מאסר מאחורי סורג ובריח, אלא סביב מידתו וסביב הענישה הנלווית. התביעה עתרה ל-5 שנים בפועל, לאחר הפעלת המאסרים המותנים ולענישה נוספת בדמות מאסר על תנאי, קנס ופיצוי משמעותי למתלוננת. הסנגור טען שתקופת המאסר בפועל שדרשה התביעה חסרת בסיס כי חושבה על בסיס מכפלות של מתחמי הענישה אך לא נקב בתקופה ההולמת לדעתו (ע' 291 ש' 28-32). לשיטתו, את המאסרים המותנים אין לצבור אלא לחפוף. הקנס אך גם הפיצוי  צריכים להתאים למצב הכלכלי של הנאשם  (ע' 291 ש' 28).

6.         הפערים במידת העונש נובעים מ- 3 נקודות המחלוקת המרכזיות הבאות: א. היקף מתחם העונש ההולם לכ"א מהאירועים: שני הצדדים אמנם גרסו, שקיים ריבוי אירועים שיש לקבוע לגביהם מתחמים נפרדים. אולם לגישת התובעת רף החומרה גבוה ולגישת הסנגור אינו גבוה כי רוב האירועים נקודתיים, וגבולות המתחמים נמוכים. התביעה גרסה שלמעט האירוע הראשון שבו המתחם נע בין של"צ ל-6 חודשי מאסר, ביתר המתחמים הוא נע בין מספר קטן של  חודשי מאסר לבין מספר גדול של חודשי מאסר. במספר החודשים לא נקבה ולא אבחנה בין אירועים כפי שנהג הסנגור; ב. הייתה מחלוקת על אופן גזירת העונש הכולל המתאים לנאשם אף אם הוסכם שאין לסטות מהמתחם; ג. קיום ומשקל נסיבות הקשורות לעושה לצורך הקלה במיקום במתחם. התביעה ציינה גם שעובר להרשעתו בת.פ. 2556/96, טען שהבין שטעה ושהוא מעוניין בטיפול, אך עתה הורשע לאחר הוכחות, לא הביע חרטה ולטענתה אין נסיבה מקלה (ע' 289 ש' 10-11). הסנגור טען להתחשב גם בגילו, בדידותו במעצרו, עברו שלטעמו לא מכביד בעוניו.בנוסף  טען לבעיות רפואיות שלא הוצגו להן ראיות (ע' 292 ש' 8-32 ).

7.         לנאשם נתנה זכות ל"מילה האחרונה" בגדרה לא הביע כל חרטה ואמר: "מקווה שהילדים שלי יהיו בריאים וירגישו טוב".

דיון  וגזירת דין

דיון בענישה על ריבוי אירועים 

8.         הענישה, מתבצעת לפי המודל שבתיקון 113 לחוק, שהעיקרון המנחה לפיו הוא ההלימה, שיש לאזן מול עקרונות ענישה אחרים ב"נוסחת איזון" המגדירה "שלבים" עקרוניים, בגזירת דין, לרקע עוצמתם היחסית של העקרונות. הנוסחה לא מתמטית ומותירה לשופט שיקול דעת לאיתור נקודת איזון קונקרטית, בחתירה לענישה אינדיבידואלית הולמת, לאחר בחינת  הנסיבות הפרטניות. בתיקון ,קיימת בהיבטים שונים רק הנחיה כללית, שעל הפסיקה לצקת לה תוכן. לרקע זירת המחלוקת לעיל ,וחובת ההנמקה אבהיר את אופן גזירת העונש על ידי.

9.         הואיל והורשע בריבוי עבירות ולא "רק" בעבירה אחת, אצעד ב-4 צעדים הבאים לגזירת  העונש המתאים לנאשם:

10.        בשלב הראשון והמקדמי- יאותרו האירועים הטעונים קביעת מתחם עונש הולם, גם לצורך הבנת אופן גזירת העונש המתאים כמצוות ס' 40 יג לחוק המורה כדלהלן: "(א) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע. (ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם. (ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר - לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת".

11.        החוק לא הגדיר מהו "אירוע אחד" שלגבי כל העבירות שבו יקבע מתחם עונש הולם אחד, וייגזר עונש כולל. דומה ששימוש במונח "אירוע" להבדיל מ"אישום" מצמיד לנסיבות, ולא לאבחנה בין אישומים. יתכן שאישום אחד יכלול אירועים נפרדים. אם אין "אירוע אחד" כי יש כמה אירועים "רשאי" בית המשפט לגזור "עונש כולל" למכלול ההתנהגות הפלילית או עונש נפרד לכל אירוע. אירוע יסווג כנפרד משיקולי זמן, מקום ומהות שבגדרה נראה שניתן להתחשב בזיקה שבין המעשים, ברצף, בתדירות, גם לרקע סוג המעשה, הערך מוגן, זהות הקורבן רקע ומניע. החוק מדבר על גזירת "עונש כולל" ל"כל האירועים" בלא לציין במפורש אופציית עונש כולל לחלקם (ראו בעניין כארם פיסקה לט, אך לא ברור שזה הסדר שלילי)  להכרעה מתי ראוי שלאירועים, ייגזר עונש כולל אפנה לסעיף 40 ג(ג) ולכך שמדובר בתיקון שעיגן בחוק פרקטיקה קודמת. ראו: 1. כב' השופטת ביניש ברע"פ 5798/00 ריזי נ' מדינת ישראל פ"ד נה(3) 1, 12 (12.2.2001) (להלן:" ריזי" פסקה 2); 2. כב' השופט ברק בע"פ 212/79 פלוני נגד מדינת ישראל (20.12.79) מנוסח החוק עולה לכאורה שאף אם "רשאי" ביהמ"ש  לגזור עונש כולל לכל האירועים, נדרש שהוא "יקבע" מתחם עונש הולם לכל אחד מהאירועים שלגביהם נגזר עונש כולל, ואין הוא רשאי "לדלג" על השלב בו יקבעו המתחמים הנפרדים כחלק מהבניית שיקול הדעת בענישה. דומה שבפסיקה מסתמנות כמה גישות ובכללן הבאות: א. גישה המרחיבה הגדרת "אירוע אחד" שאז די ממילא במתחם אחד; ב. גישה שלמרות שאבחנה אירועים נפרדים קבעה להם מתחם הולם  אחד, כשגזרה עונש כולל כי כך נראה לה טבעי ופחות מסורבל, חרף הגיונה ויעילותה יש בה קושי מול לשון החוק; ג. דיון לגמרי נפרד במתחמים לאירועים השונים; ד. גישה שדנה במאוחד במאפיינים המבססים מכנה משותף למתחמים, אך קובעת מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד בתוך דיון נפרד במשתנים או בדגשים הרלבנטיים לאותו אירוע נפרד ומשפיעים על קביעת המתחם לגביו. גישה זאת מתיישבת מחד גיסא, עם ראיה המשקיפה על המכלול שלפיו נקבע עונש כולל ומתיישבת מאידך גיסא, עם נוסח החוק שכאמור מורה לכאורה שאין לדלג על שלב קביעת מתחמים נפרדים לאירועים נפרדים עובר לגזירת העונש הכולל כחלק מההבניה של שיקול הדעת השיפוטי כי כך קבע החוק. גזירת העונש הכולל כשלעצמו, היא כמובן, בהקפדה על ההלימה וזו "ביחס לחומרת מכלול המעשים ומידת האשם" לגבי עונש מאסר נאמר במפורש שצריכה להיות ש"ישמור על יחס הולם" בין סוג העונש לבין "תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת" אך התיקון לא הגדיר כיצד יאמד אותו יחס הולם וכיצד תקבע תקופת מאסר הכוללת שתבטא ותגנה נכונה את המכלול.

כמשדובר בריבוי אירועים, לגביהם נגזר עונש כולל אחד, התאמת העונש לנאשם, תעשה עקרונית, במהלך תלת שלבי, שפורט בעניין 1323/13. אם מדובר בענישה נפרדת לאירוע בכל אירוע תיערך בחינה תלת שלבית כעולה מ- 1323/13 ולאחר מכן תבוצע בחינת חפיפה או הצטברות  העונשים ומידתם ושוב יש לחתור להלימה והתאמה.

12.        בשלב השני יקבע, לכל אירוע נפרד, "מתחם עונש הולם", המתבטא ב"טווח" הנע מרף תחתון, לרף עליון ולא בעונש מדויק. הפסיקה התייחסה לצורך במידתיות לבל יהיה צר מדי או רחב מדי, גם בשים לב להפחתה ביכולת השפעה של נסיבות הנוגעות רק לעושה הפוחתת  ככל שהטווח מצומצם. המתחם הוא "אמת מידה נורמטיבית" בעלת "צביון אינדיבידואלי" לקביעתו יש להתחשב בפרמטרים הבאים: א. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; ב. מידת הפגיעה בו; ג. מדיניות הענישה הנהוגה; ד. נסיבות הקשורות בביצוע (בפועל) של העבירה ובלבד שהוכחו כנדרש (ס' 40ג, 40ב, 40ט, 40י, ו-40 יב לחוק); ה. מידת אשם (ראו  בס' 40ב, ב- 1323/13 ובעניין כארם); ו. הקנס יתחשב גם במצב כלכלי כי כך הורה ס' 40ח לחוק. הסנגור טען שגם הפיצוי צריך להתחשב במצב הכלכלי, אך לגבי הפיצוי אין בתיקון הוראה זהה וחישובו יהיה בכללים הרגילים שידונו בהמשך. עוד אוסיף שבולטת תלות העונש בנסיבות הביצוע הקונקרטיות המעשה בנסיבותיו מהווה פרמטר עצמאי המשפיע הן על מידת הפגיעה בערך החברתי, והן על מידת האשם. הוא כה חשוב, עד שלגביו נאמר מפי כב' השופט הנדל בע"פ 8349/12 רמי גראב נגד מדינת ישראל (13.3.2013): "כלל ידוע הוא כי העונש נגזר לא מהעבירה אלא מנסיבותיה" כב השופט שוהם ברע"פ 4088/13 הדרי נגד מדינת ישראל (11.6.13) נאמר: "לא ניתן, לטעמי, לקבוע אפריורית מתחם ענישה הולם אד לכל עבירה ועבירה, וגם לא יהיה נכון רף עליון תחום לכאורה בעונש מרבי ובכללים לגביו, אך בנסיבות המעשה".

בשלב השלישי ייגזר "העונש המתאים לנאשם". ייבדק אם ראוי לחרוג מהמתחם לקולא משיקולי "שיקום" או לחומרה משיקולי "הגנת שלום הציבור" שאין בכוחם לאפשר החמרה "נכרת". אם ראוי לחרוג מהמתחם, יקבע העונש הראוי לאחר החריגה.

בשלב הרביעי כשאין לחרוג מהמתחם, ייגזר עונש המתאים לנאשם בגדריו.  כאמור ב"שלב המקדמי" , כשמדובר בריבוי אירועים המדובר בהתאמת העונש שכשלעצמו צריך  להיות בהלימה  לחומרת המכלול . לצורך מיקום הנאשם במתחם "רשאי" ביהמ"ש לשקול הרתעה אישית, מביצוע עבירה נוספת והרתעת רבים מביצוע סוג העבירה בהתאם לסעיפים 40ו ו- 40ז לחוק, וכן "רשאי" הוא להתחשב ב"נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה" שמפורטות ברשימה פתוחה בסעיף 40ט לחוק כי אין מניעה להתחשב בנסיבות נוספות כאמור בס' 40 יב לחוק. התחשבות בנסיבות החיצוניות לעבירה אינה חובה לפי כב' השופט שוהם 7257/12 סנדרוביץ נגד מדינת ישראל (18.10.12) אך השוו לנוסח  ס'  40 ג (ב)לחוק. 

13.        למושגים "הלימה" או "הולם" אין בחוק הגדרה ,משהחוק הסתפק  בתיאור ההלימה  כמבטאת "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" כאמור בס'  40ב ו-40 יג(ג), אך הלימה פורשה כקרובה לגמול,  אף אם לא זהה לו לפי ס' 1 להצעת התיקון, כב' השופט רובינשטיין בע"פ 1523/10 ובע"פ 5263/10. עקרון הגמול מורה כי  על אדם שביצע רע, לדעת שחברה תשיב לו כגמולו ובמידה: "מעשה רע ייגמל בעונש קשה, מעשה רע מאד ייגמל בעונש קשה מאד" כדברי כב' השופטת נאור בע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן (לא פורסם, 7.2.2005).

על השלבים והשיקולים בגזירת הדין לפי תיקון 113 ראו בלי למצות: א. כב' השופט רובינשטיין בע"פ 1353/13 כארם נגד מדינת ישראל (27.6.13) (פסקה לז), (לעיל ולהלן: " עניין כרם") שאבחן שני שלבים מרכזיים בהתאמה להלימה; ב. כב' השופטת דפנה ברק בע"פ 5263/10 פלוני נגד מדינת ישראל (31.7.2012) (פסקה 42) (לעיל ולהלן: " 5263/10") שהתייחסה להירארכיית השלבים; ג. כב' השופטת ארבל בע"פ 1323/13 פלוני נגד מדינת ישראל (5.6.13) שנתחה במהלך תלת שלבי (לעיל ולהלן: " עניין 1323/13"); ד. כב' השופט ג'ובראן בע"פ 3934/12 פלוני נגד מדינת ישראל (18.2.13) פסקה 12 (לעיל ולהלן: " עניין 3934/12"); ה. יש המגדירים  שלב שאנליטית נראה לי כמקדמי שנוגע לריבוי עבירות כרביעי  וראו והשוו: 1. השופט עמי קובו "פירוש לתיקון מס' 113 לחוק העונשין בעניין הבניית שיקול הדעת בענישה" עלון השופטים 14 (2012); 2. כב' השופט דרורי בתפ"ח (מחוזי ים) 667/09 מדינת ישראל נגד פלוני (29.3.12) (פסקאות 87-88) אליו מפנה בית המשפט בעניין כארם; 3.  כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי, תפ"ח 27766-04-11 מדינת ישראל נ' אנורי (עציר) (13.5.13) (ע' 7); ו. לפרשנות המרחיבה למונח "אירוע אחד" ל- 8 אישומים. ראו כב' השופטת חנה מרים לומפ, ת"פ 23177-05-12 מדינת ישראל נ' פלוני (4.3.13); ז. למקרה בו אובחנו כמה אירועים נפרדים אך נקבע להם מתחם עונש הולם אחד ראו: 1. כב' השופט יצחק כהן, ת"פ 33143-09-12 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' עבד אל-פתאח ג'בארין (14.4.13) (להלן: " עניין ג'בארין") שנימק זאת בטיעון הצדדים ובסמכות לעונש כולל; 2. כב' השופט כתילי, ת"פ     675-09-12 מדינת ישראל נ' מרואת (עציר) (10.2.13) (פסקאות 11, ו-15) שם הורשע בריבוי עבירות שעיקרן כלפי בת זוג ונקבע מתחם עונש הולם אחד שנע בין 2 ל-4 שנות מאסר בפועל (סעיף 15); 3. כב' השופט שגיא בת"פ 2536-8-12 מדינת ישראל נגד עמויוף (26.2.13); ח. לדרך הביניים של דיון מאוחר במכנה משותף, ראו כב' השופט קובו בת"פ 4628-01-13 מדינת ישראל נ' פלוני (עציר) (9.4.13).

הענישה על ריבוי האירועים במקרה דנן 

14.        תוצאת הבדיקה המקדמית